טבעי שהבעייתיות של הגוף החרדי מתרכזת בחלקו התחתון. אפשר לומר שאצל החדרים חלק הגוף התחתון הוא הגופני יותר בהשוואה לחלק העליון שם ממוקמים הלב, המוח והכליות שמציינים את הרוח, השכל והמוסר, היפוך הגופניות. החלק התחתון מרוחק יחסית מהשמיים, משכן האל, וקרוב לרצפה המתקשרת לגשמיות, לנחיתות ולזוהמה.
מאת: גדעון ארן
על כן נמנעים מישיבה על הרצפה (למעט במקרה אבלות). מסיבה דומה יש יחס חרדי מסויג כלפי כפות הרגליים הקרובות לאדמה, ומושקע מאמץ חרדי למנוע מגע ישיר בינן לבין האדמה. אך ללא ספק עיקר הרגישות החרדית ביחס לפלג הגוף התחתון נובע מהעובדה ששם מקום אברי המין, תמצית הגופניות, מקור טומאה. אגב. בהשראת הקבלה, יש מודעות חרדית לזיקה שבין כפות הרגליים לאבר.
התרבות החרדית ירשה מן המסורת היהודית יחס של חשד וניכור או תוקפנות כלפי הגוף התחתון, ונתנה לכך ביטוי מודגש. ריטואלי ומעשי. תלמידי ישיבה מספרים על רב ש״מעולם לא העביר ידו מתחת לטבורו״. רוב האיסורים שמטילים חרדים על גופם מתרכז בחלק התחתון. העניין משתקף בדיספרופורציה שבץ ההערות החינוכיות־משמעתיות של הורים ומורים המתייחסות לחלקי הגוף השונים.
מנהג רווח בקרב חרדים הוא להבליט באמצעות לבושם את ההבחנה הסמלית. בעצם את הניתוק. בין שני פלגי הגוף, בין הרוח לגוף, בין האדם לאבריו האינטימיים. את הבגד הייחודי לחרדים משלימה חגורה מיוחדת המיועדת לשם ״חציצה״(הנדונה בדיני תפילה) בין מה שמעליה למה שמתחתיה. בעיקר אצל חסידים יש הבלטה של אבנט הנקרא ביידיש ״גארטל״ (לעתים הגארטל מציין תת־קטגוריה חברתית, כמו למשל אצל חסידי גור שם הגארטל מייחד נשואים בלבד).
יש שהוא רחב מאוד, עשוי משי מפוספס או מוזהב, ויש שהוא עשוי פתיל שחור ומבריק ובקצותיו השמוטים התעבויות לשם קישוט. את הגארטל חוגרים בתפילות, בשבתות ובחגים, כחלק מתלבושת אלגנטית ויקרה יחסית. במיוחד מקפידים להדק את החגורה ולחדק את הקשר לפני תפילה כדי להבטיח ש״מחשבות זרות״ וכל מיני השפעות שליליות לא תחמוקנה ממקורן הגופני שלמטה ותגענה למעלה לזהם את הכוונה שבלב ולשבש את המילים שבפה, ודרכן לפגום בקדושה שבשמיים.
ההרחקה והנטרול של כל הרע שבגופניות המתרכזת בחלק התחתון, משתקפים בהומור חרדי שיש בו לעג לאחרים אך גם אירוניה עצמית. בסמטאות מאה שערים ובני־ברק מתהלכות בדיחות על הווריאציה היהודית הזאת של חגורת צניעות גברית.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
מאת: גדעון ארן
התרבות החרדית ירשה מן המסורת היהודית יחס של חשד וניכור או תוקפנות כלפי הגוף התחתון, ונתנה לכך ביטוי מודגש. ריטואלי ומעשי. תלמידי ישיבה מספרים על רב ש״מעולם לא העביר ידו מתחת לטבורו״. רוב האיסורים שמטילים חרדים על גופם מתרכז בחלק התחתון. העניין משתקף בדיספרופורציה שבץ ההערות החינוכיות־משמעתיות של הורים ומורים המתייחסות לחלקי הגוף השונים.
מנהג רווח בקרב חרדים הוא להבליט באמצעות לבושם את ההבחנה הסמלית. בעצם את הניתוק. בין שני פלגי הגוף, בין הרוח לגוף, בין האדם לאבריו האינטימיים. את הבגד הייחודי לחרדים משלימה חגורה מיוחדת המיועדת לשם ״חציצה״(הנדונה בדיני תפילה) בין מה שמעליה למה שמתחתיה. בעיקר אצל חסידים יש הבלטה של אבנט הנקרא ביידיש ״גארטל״ (לעתים הגארטל מציין תת־קטגוריה חברתית, כמו למשל אצל חסידי גור שם הגארטל מייחד נשואים בלבד).
יש שהוא רחב מאוד, עשוי משי מפוספס או מוזהב, ויש שהוא עשוי פתיל שחור ומבריק ובקצותיו השמוטים התעבויות לשם קישוט. את הגארטל חוגרים בתפילות, בשבתות ובחגים, כחלק מתלבושת אלגנטית ויקרה יחסית. במיוחד מקפידים להדק את החגורה ולחדק את הקשר לפני תפילה כדי להבטיח ש״מחשבות זרות״ וכל מיני השפעות שליליות לא תחמוקנה ממקורן הגופני שלמטה ותגענה למעלה לזהם את הכוונה שבלב ולשבש את המילים שבפה, ודרכן לפגום בקדושה שבשמיים.
ההרחקה והנטרול של כל הרע שבגופניות המתרכזת בחלק התחתון, משתקפים בהומור חרדי שיש בו לעג לאחרים אך גם אירוניה עצמית. בסמטאות מאה שערים ובני־ברק מתהלכות בדיחות על הווריאציה היהודית הזאת של חגורת צניעות גברית.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
