לפי פרופסור גדעון ארן רגישות יהודית-דתית לחשיפת כף הרגל אינה עניין של צניעות בלבד, וגם אינה רק תוצאה של זיהוי יחפנות עם "פרמיטיביות" ועם מגזרי אוכ' מזרחית שהחדרים בזים להם.
את המשמעות הסמלית של כף הרגל יש לראות בעיקר בהקשר של טהרה וטומאה. זהו האבר הגבולי המחבר בין שתי הקטגוריות הדתיות הבסיסיות האלה. הריחוק, הגבוליות וההפכים שמציינים את כף הרגל מסבירים את ריבוי האמונות המיסטיות והמאגיות המרוכזות בה, דוגמת ה"דיבוק",כלומר הרוח הפוססיבית היהודית המיתולוגית (כשהדיבוק אוחז באדם ונכנס לתוכו הוא גורם למה שנראה כשיגעון. חכמי הדור וגדולי המכשפים מגויסים כדי לשחרר את הקורבן.
ע"פ גדעון ארן המשימה היא להוציא את המזיק מן הגוף. הדיבוק מצידו, גם לאחר שהובס, עדיין מנסה לחבל ככל האפשר. לכן הוא שואף לצאת מהפתחים החשובים יותר בגוף, עניים, אף, פה, כדי להשחיתם ואילו המרפאים שואפים למזער את הנזק על ידי הוצאתו דרך האבר הפחות חשוב שבגוף. בקלאסיקה של הניצחונות המפוארים על הדיבוק הצליחו לחלצו דרך האצבע הקטנה של כף רגל שמאל).
לקריאה לחצו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה