הריצה החרדית - פרופסור גדעון ארן

צופים חילונים אקראיים מתקשים בדרך כלל להישאר אדישים נוכח תנועה משונה זאת. רבים נראים מרותקים למחזה, משתאים או מגניבים חיוך מלגלג. 

גדעון ארן טוען כי ממדגם ראיונות  עלה כי ריצה חרדית היא "אירוע" שמעורר תשומת לב ולעתים קרובות גיחוך. בפולקלור הירושלמי שמור מקום של כבוד לריצה החרדית, כביטוי של המוזר והנלעג וכן גם כדבר המתקשר לביקורת תרבותית פוליטית המופנית תדירות כלפי החרדים: אם אכן הם מסוגלים לרוץ, מדוע לא יתגייסו לצה"ל כשאר הישראלים הממלאים את חובתם האזרחית.

מתברר שאצל כמה צופים מתעוררת אסוציאציה מביכה לפרשיות היסטוריות השזורות בנימים אנטישמיים.
למשל , בשלבים המוקדמים של הבינוי המוסדי של מדינות מודרניות באירופה, כשנדונה סוגיית הגיוס לצבא העממי, הועלו הסתייגויות מהפניית יהודים לשירות קרבי בטענה שהם סובלים כביכול מתופעת "רגל שטוחה" הפוגעת בכושרם לרוץ.



להמשך קריאה:

משמעותו הסמלית של אבר המין - פרופ' גדעון ארן

טיבו הכפול של הגוף החרדי מתרכז בחלק מסוים שלו, במרכיב הכי גופני שבו , באבר הנקרא סתם "אבר" כי הוא אבר הגוף בה"א הידיעה - אבר המין. על האבר ומשמעותו הסמלית יש שפע מקורות יהודיים קלאסיים, בעיקר קבליים. נסתפק כאן בעניין אחד: האבר משמש ערכים דתיים של "פרו ורבו" ושל בריאה "בצלם" האל.
 
אך האבר גם טומן בחובו את הסטייה הדתית של "השחתת זרע לבטלה". אבר המין החרדי הוא סמל הרע. לכן מסתירים ומכחישים אותו. כך הדבר בדתות (פוריטניות) רבות. אבל בשונה מרובן, אבר המין הוא גם אמצעי למימוש דתיות ויש לו ערך דתי בפני עצמו. הדבר ניכר בשמותיו.

שם מסורתי לאבר שרווח בעולם החרדי הוא "אות ברית" או פשוט "ברית". השם שלו מתייחס לברית המילה הניכרת באבר לציון הברית שבין העם לאלוהיו. כלומר באבר זה מוטבעת יהדותו של אדם: כאן הסימן להשתייכותו האתנו-לאומית, והמבחן לדתיותו.


להמשך קריאה:

יחסי המגדר ומעמדה של האשה מול הגבר - פרופסור גדעון ארן

דומה שהמסמך מדבר בעד עצמו. כך בנוגע למה שמשתקף מהטקסט על אודות יחסי מגדר ומעמדה של האשה מול הגבר: נחיתותה והתבטלותה של בת הזוג, וצמצום כל ישותה הגופנית והנפשית לכדי מופעלת, נחדרת ומשרתת. בן הזוג לעומת זאת פטור מכל קשב לצרכיה ולמאווייה.

לפי גדעון ארן דברים אלה אינם נוגעים ישירות לענייננו. לא כן המסקנה העולה מן המסמך:

העלון הנדון מתכנת את הגוף החרדי הגברי. אפילו באינטימיות של חיי מין בין בני זוג נשוי אין רישוי לספונטניות ויצריות. הגוף מכוון להתנהגות מווסתת, סכימטית, כמעט אוטומטית. ההקשחה והסגירה הטכנית והפרשנית של האקט המיני מתבטאות גם בסגנון וגם בתוכן המסמך. יותר משיש כאן עצה יש כאן הוראה.

הניסוח קונקרטי, אופרטיבי וקטגורי, וכך הוא מבטיח שהאקט, על כל דקדוקיו, יתקבל כמצווה.

להמשך קריאה:

החינוך החרדי בכל הקשור במין - פרופ' גדעון ארן

לפי גדעון ארן קיימת בחינוך החרדי מונופוליזציה רבנית של הטיפול בהיבטים גופניים רגישים , בעיקר בכל הקשור במין. מפקידים את הנושא בידי מומחים שלהם, תוך חסימת גישה למקורות חלופיים. יש מניפולציה ומינימיליזציה של הידע בענייני גוף עדינים.

כך נוצרות לאקונות מידע דווקא בתחומים שבהם יש מלכתחילה צורך וביקוש למידע. דךרך קיצונית אך בהחלט רווחת לטיפול בהיבטי גוף היא המנעות מאזכורם כאילו לא היו במציאות.

גדעון ארן טוען כי בקהילה החרדית, דווקא בגיל ההתבגרות שבו הגוף המיני מתגלה ומעורר שאלות וחוסר ביטחון, נוצר מחסור משווע בהסברה ובעידוד, אצל החרדים, במיוחד בשלב זה שבו הפוטנציאל המשברי בשיאו, ההתייחסות הממוסדת היא אפסית כמעט.

להמשך קריאה לחצו כאן:

גדעון ארן - האיסור על אוננות

לפי ממצאיו של גדעון ארן האיסור על אוננות מלווה בשילוב של אמצעי הרתעה ומניעה דרקוניים. במשך היום גוערים גם בילדי הגיל הרך אם במקרה נגעה ידם באזור המבושים, ולפני הירדמותם מניחים את ידיהם מחוץ לשמיכה המורמת עד לצוואר ומהודקת לחזה, לבל תוכלנה הידיים לגרות את אברם.

 הפיקוח על גוף הנערים נמשיך לאורך כל הלילה. את אלה הישנים על בטנם מעירים כדי שיחליפו תנוחותם, שמא יתחככו במזרן ויגרמו לקרי לילה.

לכל מקרה עם ההשכמה בבוקר, לפני כל דבר אחר, עליהם ליטול ידיהם בקערית המונחת ליד המיטה ולברך, כי אולי בעודם חולמים נגעו באבריהם ונטמאו. מסיבות דומות משתדלות אמהות ממגע גופני עם בניהן שמעבר לגיל ינקות (יש טענה שזוו הסיבה לכך שנוצר חסך גופני שמפצים עליו במגע בין הפעוטים לאחיותיהם הבוגרות מהם אך מעט).

להמשך קריאה לחצו כאן:

פרופ' גדעון ארן - יחסי המגדר ומעמדה של האשה מול הגבר

דומה שהמסמך מדבר בעד עצמו. כך בנוגע למה שמשתקף מהטקסט על אודות יחסי מגדר ומעמדה של האשה מול הגבר: נחיתותה והתבטלותה של בת הזוג, וצמצום כל ישותה הגופנית והנפשית לכדי מופעלת, נחדרת ומשרתת. בן הזוג לעומת זאת פטור מכל קשב לצרכיה ולמאווייה.

לפי גדעון ארן - דברים אלה אינם נוגעים ישירות לענייננו. לא כן המסקנה העולה מן המסמך:

העלון הנדון מתכנת את הגוף החרדי הגברי. אפילו באינטימיות של חיי מין בין בני זוג נשוי אין רישוי לספונטניות ויצריות. הגוף מכוון להתנהגות מווסתת, סכימטית, כמעט אוטומטית. ההקשחה והסגירה הטכנית והפרשנית של האקט המיני מתבטאות גם בסגנון וגם בתוכן המסמך. יותר משיש כאן עצה יש כאן הוראה.
הניסוח קונקרטי, אופרטיבי וקטגורי, וכך הוא מבטיח שהאקט, על כל דקדוקיו, יתקבל כמצווה.

להמשך קריאה:

המשמעות הסמלית של כף הרגל - פרופ' גדעון ארן

לפי פרופסור גדעון ארן רגישות יהודית-דתית לחשיפת כף הרגל אינה עניין של צניעות בלבד, וגם אינה רק תוצאה של זיהוי יחפנות עם "פרמיטיביות" ועם מגזרי אוכ' מזרחית שהחדרים בזים להם.

את המשמעות הסמלית של כף הרגל יש לראות בעיקר בהקשר של טהרה וטומאה. זהו האבר הגבולי המחבר בין שתי הקטגוריות הדתיות הבסיסיות האלה. הריחוק, הגבוליות וההפכים שמציינים את כף הרגל מסבירים את ריבוי האמונות המיסטיות והמאגיות המרוכזות בה, דוגמת ה"דיבוק",כלומר הרוח הפוססיבית היהודית המיתולוגית (כשהדיבוק אוחז באדם ונכנס לתוכו הוא גורם למה שנראה כשיגעון. חכמי הדור וגדולי המכשפים מגויסים כדי לשחרר את הקורבן.

ע"פ גדעון ארן המשימה היא להוציא את המזיק מן הגוף. הדיבוק מצידו, גם לאחר שהובס, עדיין מנסה לחבל ככל האפשר. לכן הוא שואף לצאת מהפתחים החשובים יותר בגוף, עניים, אף, פה, כדי להשחיתם ואילו המרפאים שואפים למזער את הנזק על ידי הוצאתו דרך האבר הפחות חשוב שבגוף. בקלאסיקה של הניצחונות המפוארים על הדיבוק הצליחו לחלצו דרך האצבע הקטנה של כף רגל שמאל).

לקריאה לחצו: