יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

גדעון ארן על הטבילה במקווה והעירום בעולם החרדי

ע"פ גדעון ארן בניגוד להקשרים חילוניים מודרניים שבהם מזוהה עירום עם פרטיות, והיא מצדה תורמת לפרובלמטיות שלו, אפשר שדווקא בגלל שחרדים יכולים ליהנות רק ממעט פרטיות ובגלל שתפיסת הפרטיות שלהם איננה מפותחת יחסית,אין בקרבם רגישות מיוחדת לעירום.

לעומת זאת, במקווה הנפרד לנשים נשמרת פרטיות קיצונית, אף כשהטובלת עדיין לבושה.
הדבר קשור לכך שהיטהרות הנשים קשורה למין.
הן באות לטבול במקווה לאחר נידתן, לפני שיותר להן לקיים יחסים עם בעליהן.
בניגוד לכך, היטהרות הגברים קשורה בעיקר לתפילה וללימוד תורה, שאינם כרוכים בהצטנעות ולא כל שכן בבושה.

לפי פרופ' גדעון ארן אפשרות אחרת מתייחסת לנטיית החרדים להתכחש לגופם. במיוחד הם מתנתקים ממחצית גופם שלמטה מן הבטן, מאותו אזור שהוא מרכז הכובד של הגופניות,החושניות,האסורות.
אם הגוף לא קיים,כביכול, כי אז אין מה להתבייש בו. מבוכה הייתה מסגירה מודעות לקיום הגוף והודאה בחשיבותן.

יש לזכור שדווקא בעירום מודגשת יהדותו של הגבר, זו המוטבעת בגופו. הרי אברו הוא בעצם החלק היחיד בגופו שהוא "דתי" אותנטי "על פניו",באופן שאינו ניתן למחיקה, שקיים מחוץ לתודעה ושאינו תלוי בפעולה ריטואלית כלשהי ובחיבור לטקסט.
אולי בגלל זאת יכול יהודי לחוש בנוח כשהוא חושף עצמו במקווה.
כמו כן, ייתכן שכאשר הוא עירום בקרב שותפים לגוף ולדת, מומחשת הסולידריות ביניהם - מין אחוות נימולים - בסיס לגאווה.

להמשך קריאה לחצו על התמונה שלפניכם:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה