יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

גדעון ארן על הטבילה במקווה והעירום בעולם החרדי

ע"פ גדעון ארן בניגוד להקשרים חילוניים מודרניים שבהם מזוהה עירום עם פרטיות, והיא מצדה תורמת לפרובלמטיות שלו, אפשר שדווקא בגלל שחרדים יכולים ליהנות רק ממעט פרטיות ובגלל שתפיסת הפרטיות שלהם איננה מפותחת יחסית,אין בקרבם רגישות מיוחדת לעירום.

לעומת זאת, במקווה הנפרד לנשים נשמרת פרטיות קיצונית, אף כשהטובלת עדיין לבושה.
הדבר קשור לכך שהיטהרות הנשים קשורה למין.
הן באות לטבול במקווה לאחר נידתן, לפני שיותר להן לקיים יחסים עם בעליהן.
בניגוד לכך, היטהרות הגברים קשורה בעיקר לתפילה וללימוד תורה, שאינם כרוכים בהצטנעות ולא כל שכן בבושה.

לפי פרופ' גדעון ארן אפשרות אחרת מתייחסת לנטיית החרדים להתכחש לגופם. במיוחד הם מתנתקים ממחצית גופם שלמטה מן הבטן, מאותו אזור שהוא מרכז הכובד של הגופניות,החושניות,האסורות.
אם הגוף לא קיים,כביכול, כי אז אין מה להתבייש בו. מבוכה הייתה מסגירה מודעות לקיום הגוף והודאה בחשיבותן.

יש לזכור שדווקא בעירום מודגשת יהדותו של הגבר, זו המוטבעת בגופו. הרי אברו הוא בעצם החלק היחיד בגופו שהוא "דתי" אותנטי "על פניו",באופן שאינו ניתן למחיקה, שקיים מחוץ לתודעה ושאינו תלוי בפעולה ריטואלית כלשהי ובחיבור לטקסט.
אולי בגלל זאת יכול יהודי לחוש בנוח כשהוא חושף עצמו במקווה.
כמו כן, ייתכן שכאשר הוא עירום בקרב שותפים לגוף ולדת, מומחשת הסולידריות ביניהם - מין אחוות נימולים - בסיס לגאווה.

להמשך קריאה לחצו על התמונה שלפניכם:

יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

גדעון ארן: יחס של ניכור בעולם החרדי כלפי חלק הגוף התחתון

לפי גדעון ארן טבעי שהבעייתיות של הגוף החרדי מתרכזת בחלקו התחתון. אפשר לומר שאצל החרדים חלק הגוף התחתון הוא הגופני יותר בהשוואה לחלק העליון שם ממוקמים הלב,המוח והכליות שמציינים את הרוח,השכל והמוסר, היפוך הגופניות. החלק התחתון מרוחק יחסית מהשמיים, משכן האל, וקרוב לרצפה המתקשרת לגשמיות, לנחיתות ולזוהמה. על כן נמנעים מישיבה על הרצפה (למעט במקרה אבלות).

מסיבה דומה יש יחס חרדי מסויג כלפי כפות הרגליים הקרובות לאדמה, ומושקע מאמץ חרדי למנוע מגע ישיר בינן לבין האדמה.

אך ללא ספק עיקר הרגישות החרדית ביחס לפלג הגוף התחתון נובע מהעובדה ששם מקום אברי המין, תמצית הגופניות, מקור טומאה.

אגב,בהשארת הקבלה, יש מודעות חרדית לזיקה שבין כפות הרגליים לאבר.
התרבות החרדית ירשה מן המסורת היהודית יחס של חשד וניכור או תוקפנות כלפי הגוף התחתון ונתנה לכך ביטוי מודגש ריטואלי ומעשי. תלמידי ישיבה מספרים על רב ש"מעולם לא העביר ידו מתחת לטבורו".
רוב האיסורים שמטילים חרדים על גופם מתרכז בחלק התחתון.
על פי ממצאיו של פרופ' גדעון ארן העניין משתקף בדיספרופורציה שבין ההערות החינוכיות-משמעתיות של הורים ומורים המתייחסות לחלקי הגוף השונים.

להמשך קריאה לחצו על התמונה המצורפת:

יום חמישי, 25 בדצמבר 2014

עירום בעולם החרדי - פרופסור גדעון ארן

לפי דבריו של גדעון ארן עירום איננו דבר טריוויאלי. ברוב התרבויות ובתרבות החרדית זהו עניין רגיש מאוד. אפשר ללמוד זאת מן המרכזיות ומן החומרה של הלכות ומנהגים המטפלים בחשיפת הגוף בכלל ובחשיפת אברים אינטימיים בפרט. רבים בקהילה החרדית מעידים על עצמם שלעולם לא יתפשטו או יתלבשו בנוכחות בנות זוגם, גם אחרי שנות נישואים ארוכות.

 ברחוב החרדי מצביעים על גברים שמבטם תמיד מושפל ומייחסים להם קנאות רבה כל כך שבעטיה לא ראו מימיהם דמות אשה. מוסיפים שבכלל זה גם אשת חיקם שממנה נולדו ילדיהם.
צפיתי לאחרונה בדמות חרדית של "צדיק" בעיני רבים שכהוא יוצא לרשות הרבים וטלית מכסה את ראשו ועיניו עד שהוא כסומא. תנועתו במרחב מותנית בעוזר צמוד שמוליכו בידו. זה האחרון מסביר שקיים חשש שתיראה לרב "צללית" גוף.

גדעון ארן טוען כי בפנימיות ישיבתיות אוסרים להלך ללא חולצה או מכנסיים אפילו בתוך חרדי המגורים, וממליצים ללבוש בגדים עליונים מתחת לשמיכה בטרם יציאה מהמיטה.
מטפלת רפואית בעלת פרקטיקה חרדית קובעת מניסיונה שהעירום החרדי מתחיל גבוה גבוה,לעתים גם בפנים,ודאי שלא למטה מן הצוואר, גם אצל גברים.

לקריאת המשך נושא העירום בעולם החרדי לחצו על התמונה:

יום שלישי, 23 בדצמבר 2014

האם החרדים נבדלים מן היהודים הדתיים? / גדעון ארן


על פי ממצאיו של פרופסור גדעון ארן החברה החרדית היא תופעה גנרית חדשה,השונה מבחינות רבות מחברות יהודיות אחרות,כולל אלו שקדמו לה,למרות שהיא ידועה בציבור כממשיכתן העקיבה ובעצמה מתיימרת להיות יורשתן הנאמנה.
החרדים נבדלים מן היהודים הדתיים של העת החדשה,וכמובן הם נבדלים מהיהודים הפחות או יותר חילונים בישראל.


ברוח זאת מובלעת בעבודה ההנחה שהגוף החרדי גם הוא תופעה ייחודית וללא תקדים.
מן העבודה עולה שגוף זה מובחן לא רק מן הגוף הציוני ומגלגוליו העדכניים אלא גם מן הגוף האורתודוקסי של הדורות האחרונים.

לפי גדעון ארן יש לסייג את הדברים ולציין שהם אינם נוגעים לחרדים בכללם אלא לישראלים שבהם,לגברים בלבד,אשכנזים,בעיקר מן הגרעין הקשה יותר של העולם החרדי.
לא נדון כאן בגופם של "החרדים החדשים" שסגלנותם והשתלבותם בסביבה בולטים לעין ומפורסמים ברבים,בנוסח האמריקני,המזרחי,או הבורגני, שפוגשים בהר-נוף ובבריכת ירושלים.
עם זאת, יש בדברים ניסיון לאתר דפוסים שתחולתם היא מעבר להבדלים שבין קבוצות שונות ותת-קבוצות בתוך המחנה.

להמשך קריאה לחצו על התמונה: