יום שני, 2 ביוני 2014

עוד הערה על היחסים הבין-דתיים בירושלים בהמשך לביקורו של האפיפיור

לדתות שמשתתפות במשחק הירושלמי המתוח יש מכנה משותף: כולן באות מאותו מקור, כולן מונותאיסטיות וכולן הפכו להיות דתות היסטוריות עולמיות. מדובר כמובן ביהדות, הנצרות והאסלאם, ויש הקוראים להן הדתות האברהמיות. דרך אגב, קשה לדבר על נצרות, כי הרי זו מפוצלת להמון דתות משנה, החל מהחלוקה בין קתולים לפרוטסטנטים, או בין קתולים לאורתודוקסים, ועד לתת-חלוקות ברזולוציה מאוד גבוהה כמו למשל, ההבחנה שכל ירושלמי מכיר בין הנוצרים הקופטים, לנוצרים החבשים או האתיופים, שזר לא יבחין ביניהם. 

מאת: פרופ' גדעון ארן

את החלוקה אפשר לעשות לא רק על בסיס אופקי, כלומר מהבחינה הסינכרונית בין דת אחת לשנייה ולשלישית, הפועלות במקביל באותו זמן, אלא גם לראות את החלוקה הדיאכרונית ביניהן, שהרי הן נולדו אחת אחרי השנייה לאורך ציר הזמן. ראשונה היהדות, אחריה הנצרות ואז האסלאם. 
מעניין לציין, שכל דת, מיד לאחר לידתה מצאה לנכון להתייחד ולהתרחק מקודמותיה הן מבחינת התאולוגיה והנורמות שלה והן מבחינה גאוגרפית. אחרי שירושלים כבר הייתה תפוסה על ידי היהודים, באה הנצרות ומיקמה את עצמה במרחב שמרכזו ברומא. אחר כך באה הנצרות המזרחית ומיקמה את עצמה על ציר קונסטנטינופול. במאה השביעית נולד האסלאם והרחיק את עצמו למדבר עד למכה.
צפוי היה שהמיקום המוגדר והמרוחק שלהן זו מזו יאפשר את חלוקת ההשפעה וימנע סכסוכים. והנה מסתבר, במהלך דיאלקטי כל הדתות הללו, אחרי שכבר מיקמו את מרכזיהן כל כך רחוק זה מזה, פתאום חוזרות לירושלים ומצטופפות בה, ממש משיקות זו לזו ואפילו עולות זו על זו.
אחרי שכבשו כמעט את הגלובוס כולו, הן שבות לריב על מתחם שגודלו כקילומטר מרובע. ראו את הר הבית, שאומץ על ידי היהודים, וכבר במאה הרביעית נבנות בשכנותו הקרובה כנסיות, ואז במאה השביעית האסלאם חוזר מערב הסעודית ומקים את מסגד אל אקצא ואת כיפת הסלע. ואז במאה ה-11 וה-12 הצלבנים מנסים להשיב את האזור המצומצם הזה לשליטת הכנסייה. המרחק בין הכותל למסגד אל אקצא ולכנסיית הקבר הוא עשרות מטרים בודדים. 
המהלך הזה איננו פוסק ונמשך כמעט עד ימינו. הנה, בראשית המאה ה-20, באו הפרוטסטנטים, עוד דת, ומיקמו את עצמם ממש בין הכותל לכנסיית הקבר, והקימו את כנסיית הגואל הלותרנית כשהם דואגים, כמובן, שתהיה המגדל הגבוה ביותר בין החומות.
ביטוי קיצוני למהלך המתואר כאן הוא מה שקורה בתוך כנסיית הקבר עצמה במאבקים בין הכנסיות השונות, שלעיתים קרובות גולשים לכדי אלימות. יש קתולים, יוונים אורתודוקסים, רוסים אורתודוקסים, ארמנים, מרונים, קופטים ועוד ועוד. 

יכול להיות שכל אחת מהדתות המאוחרות מוטרדת מן העובדה שאין בה ראשוניות ומקוריות. הניסיון לכבוש את ירושלים מחדש ולתקוע בה יתד, יש בו מן התביעה לראשוניות, לבעלות על האמת המקורית. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה